יצירה

בטח, הנה נאום פרישה מרגש עבור פרופ' אברהם, מפי עמית ותיק:

נאום פרישה לפרופ' אברהם

(פתיחה חמה, פונה לקהל)

ערב טוב לכולם, למשפחתו של פרופ' אברהם, לעמיתים, לתלמידים, לידידים ולכל מי שהגיע לכבד את האיש המיוחד הזה בערב הפרישה שלו. אני עומד כאן היום בהתרגשות גדולה, וגם עם קורטוב של עצב קטן, כדי לומר כמה מילים על עמיתי היקר, חברי הטוב, המנטור של רבים מאיתנו, פרופסור אברהם.

(מבט על העבר, הישגים עם סיפור)

כשמסתכלים על 40 שנה של עבודה באוניברסיטה, קשה לתמצת את זה לכמה דקות. אבל בקריירה של אברהם, יש קו אחד ברור שחיבר את כל השנים הללו: המסירות הבלתי מתפשרת שלו למחקר, להוראה, ולטיפוח הדורות הבאים. הוא הגיע הנה, כמעט ילד, מלא להט, ומאז ועד היום, הלהט הזה לא כבה לרגע.

אברהם לא היה רק פרופסור; הוא היה פורץ דרך. אני זוכר, לפני קצת יותר מעשרים שנה, כשהוא הציג בכנס בינלאומי את התאוריה החדשנית שלו על [אפשר להוסיף כאן תחום ספציפי אם רוצים, לדוגמה: "התפתחות מערכות מורכבות" או "חידושים בפיזיקה קוונטית"], רבים הרימו גבה. זה היה רעיון נועז, כזה שחורג מהקונבנציות המקובלות. אבל אברהם, באותה נחישות ובאותה בהירות מחשבה שאפיינו אותו תמיד, עמד על שלו, הסביר, פירט, והוכיח. והיום, התאוריה הזו היא אבן יסוד בתחום שלנו, והיא מלומדת בכל אוניברסיטה מובילה בעולם. הסיפור הזה, בעיניי, מסמל את רוחו: תמיד בחזית, תמיד מאתגר, ותמיד מוביל לחדשנות אמיתית.

(תודה אישית)

אבל מעבר להישגים האקדמיים המרשימים, אברהם היה, ונותר, איש של אנשים. כמה סטודנטים הוא העמיד? כמה דוקטורנטים הוא ליווה יד ביד, לא רק במחקר, אלא גם במשברים אישיים? כמה עמיתים הוא תמך, ייעץ והיה להם אוזן קשבת? אני זוכר תקופה מסוימת שהייתי מתלבט לגבי כיוון מחקרי חדש, והוא, למרות העומס הבלתי נתפס שלו, מצא את הזמן לשבת איתי שעות ארוכות, להקשיב בסבלנות, לאתגר בעדינות, ובעיקר – לתת לי את הביטחון להמשיך. אברהם, אתה היית עבורי ועבור רבים פה עמוד תווך, מגדלור של ידע ואנושיות.

(מסר לעתיד)

אברהם יקר, 40 שנה אמרת את המילה האחרונה בהרבה דיונים אקדמיים, חתמת על אינספור מאמרים וחינכת דורות של סטודנטים. עכשיו, כשאתה פורש, אנחנו יודעים שזה לא סוף דרך, אלא תחילתו של פרק חדש ומרתק בחייך. אנחנו מאחלים לך שתמשיך ליהנות מכל רגע, שתמצא זמן לדברים שתמיד רצית לעשות ולא הספקת – לקרוא ספרים, לטייל, לבלות עם המשפחה, ואולי אפילו, מי יודע, לכתוב עוד ספר או שניים, הפעם בלי לחץ של דד-ליינים.

המורשת שלך באוניברסיטת תל אביב היא עצומה. היא חקוקה לא רק בקירות הבניין הזה, אלא בעיקר בלבבות של כל מי שזכה ללמוד ממך, לעבוד איתך, ופשוט להכיר אותך. אנחנו נתגעגע לנוכחות היומיומית שלך, לחוכמה שלך, להומור השנון שלך. אבל אנחנו גם שמחים בשבילך, על ההזדמנות להתחיל דרך חדשה, שונה ומרגשת.

בשם כולנו, תודה לך, פרופסור אברהם, על הכל. אנחנו אוהבים אותך ומאחלים לך שנים ארוכות, בריאות, מאושרות ומלאות עניין.

לחיים!