יצירה

לגברת רחל דוד היקרה,

אני כותב לך היום, שנים רבות לאחר שדרכינו הצטלבו, כיוון שתמיד נשאתי אותך בליבי ורציתי להביע את תודתי העמוקה. אני זוכר היטב את תקופתי כתלמיד – תקופה שבה הרגשתי שקוף, לא מובן, ואולי אפילו מעט אבוד. כמעט אף אחד לא ראה בי פוטנציאל, ואני עצמי התחלתי להאמין בכך.

ואז הגעת את. אני זוכר את המבט בעינייך, את המילים המעודדות שלך, את האופן שבו הצלחת לראות מעבר לקשיים שלי, אל הניצוץ שאני עצמי לא ידעתי שקיים בי. האמנת בי כשאיש לא האמין, וזו הייתה נקודת מפנה בחיי. האמונה שלך נתנה לי לא רק כנפיים, אלא גם שורשים.

הודות לך, הצלחתי להאמין בעצמי, למצוא את דרכי, ובחרתי ללכת בדרך החינוך. אני מורה כבר חמש עשרה שנים, וכל יום מחדש אני מנסה להעביר לתלמידי את מה שאת הענקת לי – את ההרגשה שמישהו רואה אותם, מאמין בהם, ומוכן להילחם עבורם.

תודה על שהיית שם בשבילי, תודה על שהדלקת בי אור. לעולם לא אשכח אותך.

בברכה ובהערכה רבה,
שלמה