יצירה

חכמת הנהר והסלע

היה היה בימי חכמינו, בעיר טבריה שעל שפת הכנרת, תלמיד חכם בשם אבנר. אבנר היה שקדן גדול, ולימודו יוקד בקרבו כאש תמיד. הוא ידע כמעט את כל התורה שבעל פה, ודעתו הייתה צלולה כמי הכנרת ביום בהיר. אך עם כל חכמתו, היה בו מידת גאווה קטנה, כעפר דק שמכסה יהלום. הוא התקשה לקבל ביקורת, ולעתים נהג להתווכח באריכות עם רבותיו, כדי להוכיח את צדקתו.

יום אחד, שמע אבנר כי רבו הגדול, רבי יוחנן, יוצא ללמוד על שפת הירדן. אבנר, שחשק להתקרב לרבו וללמוד ממנו תורה, הצטרף אליו. הם התיישבו ליד נהר הירדן השוצף, ורבי יוחנן החל ללמד. אך אבנר, כהרגלו, מצא במה להתווכח. "רבי," אמר, "אינני מבין מדוע הירדן, שהוא גדול וחזק כל כך, מתפתל בדרכו ואינו סוהט ישר לים. הרי דרך ישרה היא הדרך הנכונה והמהירה ביותר!"

רבי יוחנן חייך חיוך חכם. "אבנר יקירי," אמר, "הבט בנהר. הוא חזק ועוצמתי, אך הוא גם ענו. הוא אינו נלחם בסלעים ובאדמה, אלא מתפתל סביבם, מקבל את דרכם, ומוצא את דרכו אל הים. לעומתו, הבט בסלע הגדול ששם. הוא קבוע, חזק, אינו זז ממקומו. אך הנהר, בענוותנותו, שוחק אותו לאט לאט, ועם הזמן, הסלע יישחק ויהפוך לחלוקי נחל קטנים. מי חזק יותר, לדעתך?"

אבנר השתתק. הוא הביט בנהר המתפתל, ובסלעים הנשחקים. הוא הבין שחוסנו של הנהר אינו בכוחו המתפרץ, אלא בענוותנותו וביכולתו להסתגל. הוא הבין שגם האדם, אם יהיה ענו, יצליח להגיע ליעדו בבטחה, ולא יישחק על ידי הקשיים. באותו יום, למד אבנר שיעור יקר ערך, שיעור שליווה אותו כל חייו, והפך אותו לתלמיד חכם לא רק בחכמה, אלא גם במידות.