נאום חתונה - לכבוד המרים ואלון - אבא של הכלה

היום, כשמרים עומדת כאן,
ליבי מתמלא בתערובת של שמחה וגעגוע.
אני זוכר אותה
כבר מהרגע הראשון,
תינוקת קטנה,
עיניים גדולות,
כבר אז ידעתי שהיא מיוחדת.
לא סתם מיוחדת.
היא הגיעה לעולם עם איזו ניצוץ פנימי
שרק הלך והתחזק עם השנים.

היא הייתה ילדה סקרנית,
שלא פחדה לשאול,
ולא פחדה לרקוד.
בגיל שש,
בזמן שילדים אחרים רדפו אחרי כדור,
מרים כבר ידעה לרקוד טנגו.
היא פשוט ראתה,
קלטה,
וביצעה.
עם חיוך ממזרי
שלא השאיר אף אחד אדיש.

ותמיד,
מאז ומתמיד,
היה בה איזה צורך
לדבר.
לשתף,
לספר,
להביע.
היא תמיד אמרה שתתחתן רק עם מישהו
שיוכל להקשיב לה שלוש שעות ברציפות.
ובכן, אלון,
זה נראה שמצאת את המשימה שלך.
ותודה לאל,
אתה עושה אותה בחן,
בהקשבה אמיתית,
ובאהבה גדולה.

אלון,
כשפגשתי אותך לראשונה,
ראיתי בעיניים שלך
את מה שמרים תמיד חיפשה.
אתה רואה אותה,
אתה שומע אותה,
אתה מחבק אותה
עם כל מי שאתה.
ואני רואה איך אתה משלים אותה,
איך אתה מביא לה שלווה,
ואיך יחד אתם בונים משהו חדש,
משהו חזק ויפה.

מרים שלי,
אלון יקר,
היום אתם מתחילים פרק חדש.
פרק שלכם.
עם אהבה,
עם מחויבות,
ועם משפחה.
זכרו תמיד את הדרך שעשיתם,
את כל הרגעים
שעיצבו אתכם
למי שאתם היום.
אל תשכחו לצחוק,
לאהוב,
לסלוח.
ותמיד, אבל תמיד,
להקשיב.
גם כשזה יותר משלוש שעות.

הבית שתבנו,
הוא יהיה השתקפות שלכם.
מלא באהבה,
בצחוק,
ובהקשבה.
ותמיד,
הדלת תהיה פתוחה.
כמו שהייתם ילדים,
וכמו שהייתם רוקדים טנגו.
תמיד יחד,
תמיד מיוחדים.
שתהיה לכם דרך ארוכה וטובה,
מלאה באהבה.
מזל טוב, ילדים אהובים שלי.
מזל טוב.