מזל טוב, דוד יקר, על עוד שנה שעברה
והנה אתה, ארבעים וחמש, שיא הדרך.
אומרים שגיל העמידה מתחיל עכשיו,
אבל אתה? אתה רק משתבח, כמו יין ישן.
או כמו פלאפל טוב, עם הרבה חריף.
זוכר את כל אותן חתונות משפחתיות?
אלה שבהן הרחבה רועדת והדודה רודפת.
כולם חנוטים בחליפות, מזיעים, מחייכים.
ואז, אתה מגיע, כמו אביר על סוס לבן,
עם ההצעה שאי אפשר לסרב לה:
"מי בא לפלאפל? אני מזמין!"
הצלת חיים אחרי כל אירוע, בלי דרמה, בלי תרועות.
רק אתה, ואנחנו, ובצלחת פינוקים.
יש אומרים שאתה קצת "משוגע",
עם הבדיחות שלא תמיד מבינים,
והסיפורים שחוזרים על עצמם.
אבל בשבילנו, זו הקסם שלך.
הצחוק המתגלגל, הניצוץ בעיניים.
היכולת להפוך כל רגע למשהו מיוחד.
אז תמשיך לחיות, לצחוק, ליהנות מכל רגע.
הלוואי שכל שנה תביא לך מנה נוספת
של אושר, אהבה, ופלאפל עם הרבה טחינה.
ובגיל 45 הזה, שתזכה לכל מה שאתה רוצה.
שתגשים חלומות, שתטייל ותיהנה.
ותמיד, אבל תמיד, תדע שיש לך
מקום חם בלב של כולנו.
וגם מקום קבוע לשולחן הפלאפל.
באהבה, אחיינים.