נאום חתונה - לכבוד גיל ונועה - אחות של החתן
תמיד אמרו שאני וגיל הפכים.
אני – צינית, שנונה, עם חיוך קטן בקצה הפה.
גיל?
גיל תמיד היה ה"כן" אדם של הבית.
כן, אני אוריד את הזבל.
כן, אני אעזור לך בשיעורים.
כן, אני אקנה חלב בדרך הביתה.
הוא פשוט לא יודע להגיד לא.
וכשנועה נכנסה לחייו, ידעתי שזה משהו אחר.
כי פתאום, ה"כן" הזה קיבל גוון אחר.
זה לא היה "כן, אני אעזור", זה היה "כן, אני אוהב".
כן, אני רוצה לבלות איתך כל רגע.
כן, אני רוצה לבנות איתך עתיד.
כן, אני רוצה שתהיי שלי לעולמים.
נועה, תמיד חשבתי שגיל זקוק למישהי שתלמד אותו להגיד "לא" לפעמים.
אבל אז הבנתי – הוא רק היה צריך מישהי שכל "כן" אליה יהיה הדבר הכי טבעי בעולם.
והיום, כשאני רואה את שניכם,
אני רואה את ה"כן" הגדול מכולם.
"כן" לאהבה.
"כן" למשפחה.
"כן" לחיים שלמים יחד.
אז גיל, אחי היקר,
תמשיך להיות ה"כן" אדם שאתה.
רק שהפעם, תגיד את ה"כן" הזה,
בכל יום מחדש,
לנועה שלך.
לחיים שלכם, לאהבה שלכם,
ול"כן" אינסופי.