יצירה

חיים, אחי היקר.

קשה לי לדבר עליך בלשון עבר. קשה לי לדמיין עולם בלי הומור השנון שלך, בלי הנדיבות הבלתי נגמרת ובלי החיבוק החם שלך. היית עמוד התווך של המשפחה שלנו, הרוח החיה, זה שתמיד דאג שכולם ירגישו אהובים ושייכים.

תמיד היית הראשון להציע עזרה, בין אם זו עצה טובה, כתף לבכות עליה, או סתם בדיחה טובה שתפיג את המתח. אבל מעל לכל, היית איש משפחה במלוא מובן המילה. היית מאלה שמבינים שמשפחה היא הכל, וכל שבוע היית מוכיח את זה מחדש.

איך אפשר לשכוח את שישי בצהריים אצלך? הבית היה מתמלא בריחות משגעים, ואתה, עם הסינר והחיוך הגדול, מנצח על סיר העוף, החמין, ואלף סלטים. לא משנה כמה אנשים היו מגיעים, תמיד היה מקום לכולם ותמיד היה מספיק אוכל, ויותר מזה – תמיד היה צחוק ושמחה. זו לא הייתה רק ארוחה, זו הייתה חוויה, מפגש שכולנו חיכינו לו בכיליון עיניים. רגעים כאלה, של אהבה טהורה וחיבור משפחתי, הם המתנה הגדולה שהשארת לנו.

השארת לנו מורשת של אהבה ללא תנאי, של נדיבות ושל שמחת חיים. תחסר לנו מאוד, חיים יקר. הנוכחות שלך תמשיך ללוות אותנו בכל צחוק, בכל מפגש משפחתי ובכל זיכרון מתוק. אנחנו מבטיחים לנסות להמשיך את דרכך, להיות טובים זה לזה, ולאהוב כמו שאתה אהבת.

נוח על משכבך בשלום, אחי. תמיד תישאר בליבנו.