סיפור ילדים אישי לאביהו (גיל 5)

אביהו והדינוזאור ששינה את הצבע אביהו, ילד עם עיניים נוצצות וראש מלא דינוזאורים, ישב בסלון ושיחק. אמא אמרה לו: "אביהו מתוק שלי, אל תתקרב לעציץ, הוא עלול ליפול". אבל אביהו, שדמיין הרגע שהוא טירנוזאורוס עצום, לא ממש הקשיב. הוא התקרב עוד קצת, רק כדי לראות אם יש שם דינוזאור זעיר שהתחבא. פתאום, בדיוק כשכמעט נגע בעציץ, הופיע לו מול העיניים דינוזאור קטן וירוק! הוא לא היה גדול כמו בציורים, אלא בגודל של כף יד. אביהו מצמץ, ואז הדינוזאור הירוק פתח פה קטן ואמר: "שלום אביהו! אני דינו-צבע, ואני משנה את הצבע שלי לפי המצב רוח". אביהו התלהב כל כך! "וואו!" הוא לחש. "איזה מגניב!" הוא רצה ללטף את דינו-צבע, אבל הדינוזאור קפץ בבהלה והפך לכחול כהה. "אוי!" אמר דינו-צבע בקול עצוב. "אני מפחד כשלא מקשיבים לי". אביהו נזכר שאמא אמרה לו לא להתקרב לעציץ. "סליחה, דינו-צבע," אמר אביהו. "לא הייתי צריך לא לגעת בעציץ ולא להתקרב אליו. אני מבין עכשיו שזה לא בסדר." דינו-צבע חייך חיוך קטן, והצבע שלו התחיל להשתנות לאט-לאט לירוק בהיר ושמח. "יופי," אמר, "כשאתה מקשיב, הלב שלי שמח, והצבע שלי נהיה ירוק של אהבה." אביהו הרים בזהירות את דינו-צבע הקטן מהשולחן, הרחק מהעציץ, והתיישב לשחק איתו על השטיח. הוא הבטיח לעצמו שלפעמים, כשמבוגרים מבקשים משהו, זה חשוב להקשיב. כך גם אביהו יהיה שמח, וגם דינו-צבע יישאר ירוק וטובי לב. מאז, אביהו תמיד זכר שכשמקשיבים, לא רק שהוא נהנה יותר, אלא שגם הדינוזאור הקטן שבלב שלו נשאר תמיד ירוק ומאושר. עכשיו, עצום עיניים ודמיין שדינו-צבע הירוק שומר עליך כל הלילה. לילה טוב, אביהו.