אבא יקר,
היום אתה בן 55. חמישים וחמש! זה גיל שבו כבר מותר להאשים את הגב בכל דבר, וגם להירדם מול הטלוויזיה בלי בושה. תגיד, זה לא נהדר? חצי יובל וקצת עבר, ואתה עדיין מנסה לשכנע אותי ש"פעם" הכול היה טוב יותר. ושתהיה לי בריא, הפיצה לא השתנתה מאז שנות ה-80, רק אנחנו הזדקנו לידה.
"החיים מתחילים בגיל חמישים, ומשם זה רק משתפר... או מתחמם במיקרו."
אז מה נאחל לאדם שיש לו הכול? (חוץ מכמה שעות שינה רצופות, ושלט רחוק שלא נעלם). אולי עוד הרבה שנים של ויכוחים על מינוי שופטים, או על למה אני לא עונה לך בוואטסאפ תוך שתי דקות. שימשיך להיות לך חוש הומור כה משובח, שרק אתה מבין אותו, ושתוכל תמיד להרגיש צעיר ברוחך – גם כשהרופא מזכיר לך את בדיקות הדם.
שתהיה זו שנה של הרבה צחוקים, מעט מאוד כאבי גב, והמון רגעים מתוקים (אבל לא מתוקים מדי, כדי שלא תצטרך לוותר על עוד פרוסת פיצה). ובעיקר – תדע שאני אוהב אותך הכי בעולם, גם אם אני לא תמיד מודה בזה מולך. אז הנה, אמרתי. הופתעת?
יום הולדת שמח, אבא!