יצירה

לגברת רחל דוד היקרה,

אני כותב לך היום עם כל כך הרבה רגשות של הערכה ותודה, שקשה לי אפילו למצוא את המילים הנכונות. כשאני מביט אחורה על חיי, את צובעת פינה מיוחדת ומשמעותית בזכות עצמך.

אני זוכר אותי כילד, אולי קצת אבוד, בטח ובטח שלא מאמין בעצמי. אני זוכר את התחושה שגם הסביבה לא באמת רואה את הפוטנציאל שבי, או אולי לא יודעת איך לדלות אותו. ואז הגעת את. את, גברת דוד, שהסתכלת לי בעיניים וראית משהו אחר לגמרי. את האמנת בי כשאיש לא האמין, נתת לי את התחושה שאני שווה, שאני יכול, ואת זרעת בי את הניצוץ הזה שהפך אחר כך ללהבה גדולה.

האמונה שלך בי לא הייתה סתם מילים. היא הייתה רוח גבית שדחפה אותי קדימה, שנתנה לי אומץ לנסות, ליפול, ולקום שוב. בזכותך, בחרתי במסלול ההוראה, מסלול שבו זכיתי ללמד במשך חמש עשרה שנים מדהימות. כל יום בכיתה, עם כל תלמיד ותלמידה, חשבתי עלייך ועל המתנה שנתת לי – את היכולת להאמין באחרים, כפי שאת האמנת בי.

אני מקווה שאת יודעת כמה השפעה הייתה לך על חיי. את לא רק מורה, את היית מגדלור שהאיר לי את הדרך.

באהבה והערכה רבה,
שלמה