סיפור ילדים אישי לדניאל (גיל 7) - גיבור-על שמציל את העיר

דניאל והכוכב הנופל

יום אחד, כשדניאל שיחק במחבואים בחצר, פתאום נצנץ בשמיים כוכב קטן ובהיר. הוא לא סתם נצנץ, הוא ממש ריקד וזז, כאילו הוא ממהר. דניאל הרגיש שיש משהו מיוחד בכוכב הזה, משהו שקורא לו לבוא.

הכוכב הנחית את עצמו בעדינות ליד העץ הגדול שבגינה, ומשם יצא ממנו יצור קטנטן וזוהר, כולו עשוי אור כחול. הוא לא דיבר במילים, אבל בעיניו הגדולות והטובות סיפר לדניאל סוד: בעיר הגדולה, אי שם מעבר לגבעה, נגנב כל הצחוק מהילדים, והיא הפכה לעיר אפורה ועצובה.

דניאל, שאהב מאוד לצחוק ולשמח אחרים, הרגיש משהו מתעורר בתוכו. "אני חייב לעזור!" חשב לעצמו. הכוכב הקטן נגע בקצה אפו של דניאל, וברגע אחד, דניאל הרגיש כוח מיוחד זורם בו. הוא לא הפך לגיבור-על עם גלימה, אבל משהו בלב שלו גדל והתמלא באומץ.

דניאל רץ אל העיר האפורה, וראה שם ילדים שיושבים בשקט-בשקט, בלי אף צחוק קטן. הוא נזכר בדיחה מצחיקה במיוחד שסבא שלו סיפר לו, וסיפר אותה בקול רם לילדה עצובה שישבה לבד על ספסל. הילדה חייכה, ואז צחקה, ומהצחוק שלה יצא ניצוץ של צבע אדום וכיפי.

כך, מילד לילד, מסיפור לסיפור, מחיבוק קטן לחיבוק גדול, דניאל החזיר את הצחוק לעיר. הצחוקים הקטנים הפכו לנהר של צחוק גדול, והעיר התמלאה שוב בצבעים עליזים. הכוכב הקטן שוב הבהב בשמיים, כאילו מודה לדניאל, ואז חזר למקומו הרחוק.

דניאל הבין שגם בלי כוחות על-טבעיים, אפשר להיות גיבור. מספיק שיש לנו לב גדול ורצון לעזור למי שקצת עצוב או חלש. הוא חזר הביתה עייף, אבל עם חיוך גדול על הפנים, כי ידע שעשה משהו נפלא.

ועכשיו, כשכל הצחוקים חזרו לעיר, גם הכוכבים הקטנים בשמיים מחייכים איתך.

לילה טוב, דניאל.