נאום פרישה - לכבוד שמואל - עמית עבודה

יש רגעים שבהם המילים מרגישות קטנות מדי.
כמו עכשיו.

שמואל יקר,
אני מסתכל עלייך, ורואה מול העיניים
25 שנה.
רבע מאה.
שלך, שלנו.
כמה אהבה, כמה מסירות, כמה ממך
השקעת כאן.

אני זוכר אותך תמיד.
תמיד הראשון שמגיע, לפני כולם.
לפני שהשמש עולה, לפני שהעיר מתעוררת.
האור במשרד שלך כבר דלק.
ותמיד האחרון לכבות אותו,
אחרי שכולם כבר מזמן בבית.
זה לא היה רק תפקיד עבורך,
זו הייתה שליחות.
אמנות.

היית המצפן שלנו.
המצפון שלנו.
למוד מקצועיות בלתי מתפשרת.
למוד חברות אמת.
אדם של מספרים, עם לב רחב.
יודע לתת יד, להקשיב.
לא רק לנתונים, אלא גם לאנשים.

והיום,
אתה פורש כנפיים לפרק חדש.
וזה מרגש עד דמעות.
כי אתה משאיר פה חלל ענק,
אבל גם מורשת אדירה.

שמואל,
שתהיה לך פרישה מלאה באור.
במשפחה, בתחביבים חדשים.
בכל מה שליבך חפץ.
תזכור שתמיד, אבל תמיד,
תהיה חלק מאיתנו.
היית ונותרת
האור הראשון שדלק,
והאור האחרון שיכבה.
תודה על הכל, אדם יקר.