מכתב אהבה

לאמיר שלי,

סתם ככה, באמצע שבוע עמוס, חשבתי עלייך. על איך אתה נראה כשאתה מחייך לעצמך, בטוח שאף אחד לא שם לב, אבל אני כן. אני תמיד שמה לב. זה איזה חיוך קטן, כמעט בלתי נראה, שצף כשיש לך מחשבה טובה או כשאתה רואה משהו מצחיק שאף אחד אחר לא קלט. זה הסוד הקטן שלנו, הלא מדובר, של היכרות כמעט בת שנה.

לפעמים אני חושבת שאתה עשוי משילוב מוזר של סוכר חום, בדיחות קרש, והגיון בריא. וזה כנראה למה אני נדבקת אלייך כמו זבוב לריבה (אמנם זבוב קצת יותר מתוחכם). אתה מצחיק אותי גם כשאני הכי רוצה להיות רצינית, ומרגיע אותי עם העדינות שלך, גם כשאני בהיסטריה. ובינינו, כמה אפשר להיות עדין אחרי שאתה שומע בפעם המיליון את אותה בדיחה מפגרת שלי? כנראה שרק אתה יודע.

אני אוהבת את זה שאתה אמין כמו שעון שוויצרי, מצחיק כמו סטנדאפיסט מתחיל שאני מנסה לעודד (ושבסוף מתברר שהוא פשוט גאון), ועדין כמו פיל בחנות חרסינה (אבל כזה שממש ממש נזהר). כל השילוב הזה, של פאזל שלם של תכונות שמשום מה מתחברות בדיוק אצלך, עושה לי טוב.

רק רציתי שתדע את זה. סתם ככה.

שלך תמיד,
רות