דנה שלי,
לפני שלושים שנה בדיוק, כשנולדת, לא ידעתי שחתיכה כל כך קטנה תגרום ללב שלי להתרחב כל כך. היית התינוקת שצחקה מהבדיחות שלי עוד לפני שהבנת אותן, הילדה שרצה אחריי לכל מקום, ועם השנים – האדם שהפך את העולם שלי למלא יותר צבע.
אנחנו שונים כל כך, ולפעמים העולם מסביבנו מנסה למשוך אותנו לכיוונים שונים, אבל חוּט הנסתר הזה, הבלתי נראה, בינינו תמיד נשאר מתוח וחזק. שלוש עשרה שנה של הליכה משותפת, של צחוקים עד כאבי בטן ושל שתיקות שמבינות הכל בלי מילים. ראיתי אותך נופלת וקמה, לומדת, מתפתחת, פורשת כנפיים, והלב שלי מתמלא גאווה בכל פעם מחדש.
את המצפן השקט שלי, זה שתמיד מזכיר לי מה חשוב באמת.
אני מאחל לך היום, ביום ההולדת ה-30 שלך, שתמשיכי להיות האור הזה שאת, שתדעי תמיד לגעת בלבבות של אנשים, שתמצאי שמחה גם בפרטים הכי קטנים, ושכל יום יהיה עבורך התחלה של הרפתקה חדשה, בדיוק כמו שאת אוהבת. שתמצאי את השביל שלך ותלכי בו בביטחון, בידיעה שתמיד, אבל תמיד, יש לך בית לחזור אליו.
באהבה, אחיך.